בגיל 35 אובחנתי עם הפרעה דו קוטבית, והיום, לאחר 9 שנים, הצלחתי לייצב את המחלה שלי. בתקופת אבחון המחלה ניהלתי חיים נורמאליים – היו לי דחפים לקנות דברים מיותרים ויקרים ובעבודה הייתי אדם מאוד חברתי ופעיל, ויום למחרת לא רציתי ללכת אליה יותר. מצבי הרוח שלי היו משתנים לעיתים תכופות ובקיצוניות. ניסיתי מגוון תרופות פסיכיאטריות. כידוע, זה עניין של ניסוי וטעיה. אם זה עובד – פנטסטי. אם לא – ממשיכים לתרופה הבאה. בזמן הזה התקשיתי למצוא תרופה שמתאימה לי, הדיכאון המשיך וחוויתי תופעות לוואי כמו ירידה במשקל וכאבי בטן. השיפור היה מינימלי לעומת הסבל. אשתי חיפשה עבורי מזור, ומצאה מידע אודות בדיקת נוירופרמג'ן. פנינו עם זה לפסיכיאטר שלי, והוא ביקש שננסה את זה. הבדיקה הייתה קלה ופשוטה מאוד, ובמצב הדיכאוני שלי, חשוב היה לי לעבור בדיקה לא פולשנית ושלא דורשת ממני הרבה. אחרי שבועיים הגיעו התוצאות, שהצביעו על כך שבשל הפרופיל הגנטי שלי, התרופות אותן לקחתי היו מסוכנות לי ובעלות תופעות לוואי קשות. הפסיכיאטר שלי שינה את התרופה ואת המינון, ומיד שמתי לב איך תופעות הלוואי פוחתות. כיום אני מרגיש טוב, אני רגוע ואני יודע שאני יכול לשלוט על ההפרעה שלי. אחד הדברים החשובים לי הוא שהצלחתי לחזור לעבוד, להיפגש עם חברים ולהרגיש חיוני. המשפחה שלי שמחה איתי.
שרון (שם בדוי)